אי ספיקת לב ופרפור פרוזדורים הן מחלות כרוניות שכיחות ולעתים קרובות מתקיימות יחד באותו מטופל. אף שהקשר ביניהן מוכר, ההשפעה היחסית של כל אחת מהן על שיעורי התמותה עדיין אינה ברורה.
עוד בעניין דומה
חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד בחנו מגמות בתמותה בקרב אנשים עם אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים לאורך תקופה של כמעט שני עשורים, במטרה להעריך את השפעת כל אחת מהמחלות וההימצאות שלהן יחד על הישרדות ארוכת טווח.
במסגרת מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, שפורסם לאחרונה בכתב העת The Lancet Healthy Longevity, שכלל מבוגרים בני 45 ומעלה באנגליה, החוקרים ניתחו נתוני אשפוזים ונתוני תמותה רשמיים בין 1 בינואר 2000 ל-31 בדצמבר 2018.
המשתתפים סווגו לארבע קבוצות: חולים עם אי-ספיקת לב בלבד, חולים עם פרפור פרוזדורים בלבד, חולים עם שתי המחלות יחד ואנשים ללא אף אחת מהן. התוצא העיקרי היה תמותה מכל סיבה.
במחקר דווחו שיעורי היארעות (incidence) ויחס סיכונים לתמותה מכל הסיבות לפי מצב האבחנה, וכן הישרדות כוללת חציונית לאחר האבחנה וההסתברות המצטברת לתמותה מכל הסיבות, החל משלושה חודשים ועד עשר שנות מעקב.
סה״כ נכללו במחקר 2,381,941 נבדקים, מהם 100,132 אובחנו עם אי ספיקת לב בלבד ו-155,061 עם פרפור פרוזדורים בלבד בתחילת המחקר או במהלך תקופת המעקב. עד לסיום תקופת המעקב, 74,470 משתתפים אובחנו עם שתי המחלות. במהלך תקופת המעקב נפטרו 314,042 נבדקים, כולל 57% מהחולים עם שתי המחלות.
בקרב חולים שאובחנו עם שתי המחלות במהלך תקופת המחקר (43,714), ההישרדות החציונית היתה 3.15 שנים (רווח בר סמך 95% 3.21-3.08). הסיכון המצטבר לתמותה עמד על 31.8% בשנה הראשונה, 61.4% לאחר חמש שנים ו-80.2% לאחר עשר שנים מרגע האבחון הכפול – שיעורים גבוהים משמעותית לעומת אלה שאובחנו עם מחלה אחת בלבד.
גם יחס הסיכונים המתוקנן לתמותה מכל סיבה היה הגבוה ביותר בקרב חולים עם שתי המחלות. ניתוח מגמות לאורך השנים הראה כי לא נרשם שיפור בתמותה בקרב אנשים עם שילוב של אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים, בעוד שבקרב חולים עם מחלה אחת בלבד נצפתה ירידה מתונה בשיעורי התמותה לטווח הארוך.
כך למשל, בקרב חולים עם אי-ספיקת לב בלבד נרשמה ירידה של 3.8% בתמותה המצטברת לעשר שנים (רווח בר סמך 95% 6.1-1.4) בין שנות האבחון 2000 ו-2008. בחולי פרפור פרוזדורים בלבד ירידה של 2.4% בתמותה לשנה אחת (רווח בר סמך 95% 4.2-0.5) בין השנים 2000 ו-2017. בקרב חולים צעירים יותר (מתחת לגיל 65) עם שתי המחלות נצפתה ירידה משמעותית של 14.5% בתמותה המצטברת ל-10 שנים בין שנות האבחון 2000 ו-2008.
בנוסף, נמצא כי ההישרדות החציונית היתה נמוכה יותר בקרב קבוצות מוחלשות מבחינה סוציואקונומית: בחמישון העליון נרשמה הישרדות חציונית של 3.46 שנים, לעומת 2.67 שנים בחמישון הנמוך ביותר. ההישרדות היתה דומה בין נשים וגברים לאחר תקנון לגיל.
החוקרים סיכמו כי שילוב של אי-ספיקת לב ופרפור פרוזדורים הוא מצב שכיח עם פרוגנוזה גרועה, ללא שיפור ניכר בשיעורי התמותה במהלך שני העשורים האחרונים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות