במחקר רטרוספקטיבי, החוקרים התעמקו בהשלכות של תפקוד לקוי של ציר הההיפותלמוס-היפופיזה בקרב ילדים שסבלו מגידולי מוח, תוך התמקדות כיצד גובה בלוטת ההיפופיזה משתנה לאורך זמן והקשר עם חוסרים אנדוקריניים. במחקרים קודמים נמצא תפקוד לקוי של הציר, אך הדפוסים הספציפיים של התפתחות גובה הבלוטה והמשמעות הקלינית לא נחקרו בהרחבה עד כה.
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Radiotherapy and Oncology, החוקרים ביקשו לבחון את השינויים האורכיים בגובה בלוטת ההיפופיזה ואת הקשר שלהם לחסרים אנדוקריניים בילדים ובני נוער שסבלו מגידולי מוח.
המחקר בוצע על ידי ניתוח רשומות רפואיות וסריקות MRI של 193 ילדים (54.9% זכרים) שאובחנו עם גידולי מוח בין השנים 2002 ל-2018 ועברו לפחות שנתיים של מעקב רדיולוגי. מדידות גובה הבלוטה נלקחו מזמן האבחון ומ-2, 5 ו-10 שנים לאחר האבחון. הגיל הממוצע באבחון היה 7.6 ± 4.5 שנים ותקופת המעקב היתה בממוצע 6.1 ± 3.4 שנים.
מתוצאות המחקר עולה כי 52.8% מהחולים עברו טיפול קרינתי ו-37.8% פיתחו חוסר בהורמון המופרש מההיפופיזה. טיפול בקרינה הפחית משמעותית את גובה הבלוטה בכל נקודות הזמן שנצפו (p values: 0.016, <0.001, 0.008 , בהתאמה). יתרה מכך, ההיסטוריה של הכימותרפיה (p value = 0.004) ושל ההקרנות (p value = 0.022) וגובה בלוטת ההיפופיזה לאחר 10 שנים (p value = 0.047) מנבאים של חסרים אנדוקריניים.
כמו כן, בניתוח ANOVA נמצא כי העליות הצפויות בגובה ההיפופיזה השתנו באופן מובהק על ידי הטיפול בקרינה והמגדר (interaction p-values: 0.025, 0.005, בהתאמה).
החוקרים סיכמו כי הקרנה גולגולתית קשורה לצמיחה מופחתת של בלוטת ההיפופיזה בקרב ילדים שסבלו מגידולי מוח, אשר בתורה קשורה להפרעה בתפקוד האנדוקריני. הם ממליצים על ניטור קבוע של בלוטת ההיפופיזה בחולים אלה באמצעות הדמיית מעקב והערכות אנדוקריניות קליניות כאשר גובה הבלוטה נמוך מהטווח הנורמלי לגיל.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות