במחקר פרוספקטיבי שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Radiotherapy and Oncology, החוקרים שאפו להעריך את יעילות הסחת דעת אורקולית במזעור תנועה במהלך מפגשי טיפול בקרינה (RT) בילדים בזמן ערות.
עוד בעניין דומה
החוקרים מדדו את התנועות בתוך השבר באמצעות מכשיר cone beam CT (CBCT) לפני ואחרי הטיפול בקרינה, תוך התמקדות בטיפולי ראש-צוואר ובטיפולים שאינם קשורים לראש-צוואר.
החוקרים איתרו 65 ילדים, בגילאי 2-18 (גיל חציוני 11 שנים), שעברו בסך הכל 302 טיפולים. הסריקות בוצעו בשבר הראשון, מדי שבוע במהלך טיפולי הקרינה, ובשבר האחרון.
נקודת הסיום העיקרית היתה לראות את גודל השינוי הוקטורי בין הסריקות לפני ואחרי הטיפול בקרינה, כאשר ההשערה היא שתיראה תנועה מינימלית, המוגדרת כ<3 מ"מ עבור טיפולי ראש-צוואר ו<5 מ"מ עבור טיפולים שאינם קשורים לראש-צוואר ב-90% מהמקרים.
מתוצאות המחקר עולה כי נצפתה תנועה מינימלית ב-99.4% מהטיפולים בראש-צוואר וב-97.2% מהטיפולים שאינם קשורים לראש-צוואר. החוקרים ציינו כי ילדים מעל גיל 11 הראו פחות תנועה בהערכה הראשונית אך בסך הכל זזו יותר ככל שהטיפול בקרינה התקדם, זאת בהשוואה לילדים צעירים יותר.
החוקרים סיכמו כי הסחת דעת אורקולית היא שיטה יעילה למנוע מילדים לזוז במהלך טיפולי קרינה ומאפשרת טיפולים בערות ללא צורך בהרדמה ברוב המקרים. ממצא זה תומך באימוץ טכניקות הסחת דעת אורקוליות כדי למזער תנועה בתוך השבר ומאמת את השימוש בו כאסטרטגיה להימנעות מהרדמה במטופלים פדיאטרים נבחרים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות