מלבד כריתה ניתוחית, הטיפול השגרתי הנוסף עבור גידולים מסוג מנינגיומה הינו הקרנות (Radiotherapy - RT). למרות זאת, מעט מחקרים התמקדו בזיהוי המשתנים הקליניים המקושרים לכשלון של טיפול עם RT מחולק (fractionated RT- fRT) לאחר כריתה ניתוחית, ותזמון החלת טיפול עם fRT לאחר הניתוח עדיין שנוי במחלוקת.
עוד בעניין דומה
במחקר זה החוקרים בחנו את התוצאים של העוקבה הגדולה ביותר של מטופלים עם מנינגיומה שעברו כריתה ניתוחית ולאחריה טופלו עם fRT כטיפול הנצלה או טיפול אדג'ובנטי ממרכזים רפואיים מרובים על מנת לזהות מאפיינים המקושרים לחופש מקומי מהישנות (Local Freedom from Recurrence - LFFR) במהלך תקופה של 3-10 שנים לאחר fRT ולקבוע את התזמון המיטבי למתן fRT.
במחקר נכללו נבדקים עם מנינגיומות תוך-גולגולתיות אשר עברו ניתוח ולאחריו fRT בין השנים 1997-2018. התוצאים העיקריים שנבחנו היו הישנות/ התקדמות לפי בדיקות דימות, ומשך זמן מסיום הטיפול עם fRT ועד התקדמות המחלה. בניתוח הנתונים נכללו 404 גידולים מסוג מנינגיומה, מהם 167 (41.3%) עברו הישנות לאחר fRT.
משתנים קליניים שנמצאו קשורים, באופן עצמאי, לירידה בשרידות ללא התקדמות לאחר fRT כללו: קבלת טיפול קרינתי קודם עבור הגידול, מדד MIB1 גבוה במנינגיומה או חדירה לרקמת המוח בפתולוגיה וגיל מתקדם בזמן האבחנה.
ניתוח לפי תת קבוצות הדגים כי מדד MIB1 גבוה יותר הינו מאפיין היסטולוגי מקושר לירידה ב-LFFR עבור מנינגיומות בדרגה 2 לפי סיווג ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization - WHO). 179 נבדקים עברו טיפול אדג'ובנטי עם RT מעט לאחר הניתוח להסרת הגידול, בעוד 225 נבדקים טופלו עם fRT בעיכוב או טיפול הנצלה לאחר הישנות/ התקדמות.
לפי התאמת ציוני נטייה, נבדקים שקיבלו fRT במסגרת טיפול אדג'ובנטי הדגימו LFFR טוב יותר בהשוואה לאלה שקיבלו fRT בתור טיפול הנצלה.
מסקנת החוקרים היתה כי מעט מאפיינים קליניים יכולים לנבא את התגובה של מנינגיומות ל-fRT לאחר ניתוח. טיפול fRT אדג'ובנטי נמצא קשור לשיפור בשרידות ללא התקדמות בהשוואה לטיפול הנצלה עם fRT.
יש צורך בזיהוי סמנים ביולוגיים מולקולריים המעידים על התגובה לטיפול עם RT על מנת לסייע בקבלת החלטות בנוגע לטיפול fRT.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות