חולים במחלת כליות סופנית המטופלים עם דיאליזה נמצאים בסיכון מובהק לשבץ מוחי. עם זאת, לא ברור האם קיים קשר בין צורת הדיאליזה לבין מחלה צרברווסקולרית. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Stroke מטרת החוקרים היתה להשוות את הסיכון להיארעות שבץ בקרב חולים המטופלים עם דיאליזה פריטוניאלית לבין אלה המטופלים עם המודיאליזה.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר החוקרים השתמשו ב-Taiwan's National Health Insurance Research Database על מנת לאסוף באופן רטרוספקטיבי את נתוניהם של 39,542 חולים ללא היסטוריה של שבץ, אשר החלו טיפול עם דיאליזה בתקופה שבין 1 בינואר 2010 ל-31 בדצמבר 2014.
החוקרים התאימו בין 3,809 חולים שעברו דיאליזה פריטוניאלית (גיל ממוצע 59±13 שנים; 46.5% נשים) לבין 11,427 חולים שעברו המודיאליזה (גיל ממוצע 59±13 שנים; 47.3% נשים) לפי ציון נטייה ביחס של 1:3. תקופת המעקב ארכה עד ל-31 בדצמבר 2015.
התוצא הראשוני היה היארעות שבץ מוחי חריף, והתוצאים השניוניים כללו שבץ המורגי, תסמונת כלילית חריפה ותמותה מכל סיבה. מודלי הסיכונים הפרופורציונליים של קוקס שימשו את החוקרים על מנת לקבוע את יחסי הסיכונים של התוצאים הקליניים בהתאם לשיטת הדיאליזה.
מתוצאות החוקרים עולה כי במהלך תקופת מעקב חציונית של 2.59 שנים (טווח בין-רבעוני 1.50-3.93), שבץ איסכמי חריף, שבץ המורגי ותסמונת כלילית חריפה אירעו בקרב 783 (5.1%), 376 (2.5%) ו-1,350 (8.9%) חולים, בהתאמה.
במודל קוקס מרובה משתנים לסיכון המתחרה לתמותה נמצא כי שבץ איסכמי חריף אירע בתדירות גבוהה יותר בקבוצת הדיאליזה הפריטוניאלית בהשוואה לקבוצת ההמודיאליזה (יחס סיכונים תת-חלוקתי, 1.32 ;רווח בר-סמך של 95% 1.13-1.54; P=0.0005).
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי לא נצפו הבדלים מובהקים הקשורים לטיפול מבחינת הסיכון לשבץ המורגי (יחס סיכונים תת-חלוקתי, 0.89; רווח בר-סמך של 95% 0.70-1.14; P=0.3571) ולתסמונת כלילית חריפה (יחס סיכונים תת-חלוקתי 0.99; רווח בר-סמך של 95% 0.88-1.12; P=0.9080).
כמו כן, נמצאה סבירות גבוהה יותר לתמותה מכל סיבה בחולים שטופלו עם דיאליזה פריטוניאלית, לעומת חולים שטופלו עם המודיאליזה (יחס סיכונים מתוקנן, 1.24; רווח בר-סמך של 95% 1.15-1.33; P<0.0001).
לסיכום, בהשוואה להמודיאליזה, דיאליזה פריטוניאלית נקשרה עם סיכון גבוה יותר באופן מובהק להיארעות של שבץ איסכמי חריף. החוקרים מציינים כי קיים צורך במחקרים נוספים על מנת להבהיר האם אסטרטגיות אגרסיביות למניעת תחלואה צרברווסקולרית עשויה להפחית את הסיכון העודף לשבץ איסכמי בקרב חולים המטופלים עם דיאליזה פריטוניאלית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות