במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Brain, מטרת החוקרים היתה לבדוק את הקשר השנוי במחלוקת בין טיפול עם מטפורמין לבין היארעות של דמנציה הקשורה לסוכרת בחולים קשישים הסובלים מסוכרת סוג 2 (T2DM).

בנוסף, החוקרים העריכו את ההשפעות המגנות האפשריות של מטפורמין מפני דמנציה באוכלוסיה זו וכן את ההשפעות של עוצמת הטיפול ותלות הקשר למנה.

לצורך מחקרם, החוקרים השתמשו במודל הסיכונים של קוקס עם תלות בזמן על מנת להעריך את השפעת הטיפול עם מטפורמין על ההיארעות של דמנציה. קבוצת החקר (case group) כללה קשישים חולי T2DM (בני 60 ומעלה) שטופלו עם מטפורמין, בעוד שקבוצת הביקורת כללה קשישים חולי T2DM שלא טופלו עם מטפורמין במהלך תקופת המעקב.

אנליזת החוקרים הדגימה ירידה מובהקת בסיכון לדמנציה בקרב קשישים המטופלים שטופלו עם מטפורמין, עם יחס סיכונים מתוקנן של 0.34 (רווח בר-סמך של 95% 0.33 עד 0.36). כמו כן, נמצא כי אלה שטופלו עם מטפורמין בעצימות יומית של מנה יומית מוגדרת (DDD: defined daily dose) אחת או יותר הראו סיכון נמוך יותר לדמנציה, עם יחס סיכונים מתוקנן (רווח בר-סמך של 95%) של 0.46 (0.22 עד 0.6), בהשוואה לאלו עם עצימות יומית נמוכה מ-1 DDD.

זאת ועוד, אנליזת ה-DDD המצטברת (cDDD: cumulative defined daily doses) של מטפורמין הדגימה קשר של מנה-תגובה, עם יחסי סיכונים מתוקננים נמוכים יותר בהדרגה על פני הרביעונים (quartiles) (0.15, 0.21, 0.28 ו-0.53 עבור הרביעונים 4, 3, 2 ו-1, בהתאמה), בהשוואה לאלו שמעולם לא טופלו עם מטפורמין (P for trend < 0.0001).

לסיכום, הטיפול עם מטפורמין בחולי T2DM קשישים נקשר באופן מובהק עם הפחתה משמעותית בסיכון לדמנציה. בנוסף, מציינים החוקרים כי ההשפעה המגנה של מטפורמין מדגימה קשר תלוי מנה, כאשר מינונים יומיים ומצטברים גבוהים יותר של מטפורמין מראים הפחתה גדולה יותר בסיכון.

מקור: 

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה