במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Pediatrics, ביקשו החוקרים לזהות מאפיינים הקשורים לתחלואה פסיכיאטרית בקרב ילדים ומתבגרים עם רקע של אירוע של פגיעה עצמית חמורה.

המחקר הנוכחי כלל סך של 1,098 ילדים (בגילאי 5-18 שנים, גיל חציוני: 14, טווח בין רבעוני: 11-16) אשר אושפזו בשני בתי חולים פסיכיאטריים על רקע של אירוע נוירופסיכיאטרי (אפריל 2016-מרץ 2020).

בעזרת Bayesian profile regression זיהו החוקרים תבניות קליניות ברורות של סיכון לפגיעה עצמית, וזאת תוך בחינת 32 מאפיינים פוטנציאליים: גיל, מין ו-30 אבחנות פסיכיאטריות. מתוך כלל הנבדקים, 406 (37%) זוהו עם אירוע של פגיעה עצמית. יחס הסיכונים חושב עם רווח בר-סמך של 95% ותוך השוואה ביחס לפרופיל בסיס של כלל אוכלוסיית המחקר.

תוצאות המחקר הדגימו כי קיימות ארבע תבניות ברורות של סיכון לאבחון של פגיעה עצמית. הפרופיל עם הסיכון הנמוך (חציון: 0.035 [רווח בר-סמך 95%: 0.029-0.041], יחס סיכונים:0.08, [רווח בר-סמך 95%: 0.04-0.15]), הורכב בעיקר מילדים בני 5-9 שנים ללא אבחון פסיכיאטרי קודם.

קבוצת הסיכון הבינוני (חציון:0.30 [0.27-0.33]) כללה רקע של אבחון פסיכיאטרי אך ללא אבחון של הפרעת דיכאון. בקבוצה עם הסיכון הגבוה (0.69 [0.67-0.70, יחס סיכונים: 5.09 [3.11-8.38]) נכללו בנות מתבגרות עם שילוב של חרדה, דיכאון, הפרעת שימוש בחומרים והפרעות טראומה.

הקבוצה בעלת הסיכון הגבוה ביותר (0.76 [0.73-0.79], יחס סיכונים: 7.21 [3.69-15.20]) כללה בנים צעירים עם הפרעות מצב רוח והתפתחות.

מתוצאות מחקר זה עולה כי ניתן לזהות ארבעה דפוסים שונים של תחלואה פסיכיאטרית אשר יכולים לשמש לזיהוי צעירים ומתבגרים הנמצאים בסיכון מוגבר עד מאוד לפגיעה עצמית. דפוסים אלה יכולים לשמש אף למניעה מוקדמת של הפגיעה.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה