הידרומורפין הוא אופיואיד אנלגטי בעל יחס הפרשה כלייתית נמוך. עם זאת, בקרב אנשים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי, ייתכן מצב של חשיפה מוגברת לאחר מתן טיפול פומי.

במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Palliative Medicine, ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של הפרעה בתפקוד כלייתי על הפרמקוקינטיקה של הידרומורפין במתן תוך ורידי בקרב חולי סרטן.

מחקר זה בוצע במתכונת של תווית פתוחה, פרוספקטיבית והתערבותית. המחקר כלל סך של 32 נבדקים ממרכז אחד ביפן. הנבדקים חולקו לפי ערכי פינוי קריאטינין (creatinine clearance – CLcr) אשר שימש מדד לתפקוד כלייתי: CLcr ≥ 90 מ"ל\דקה (תפקוד תקין, N=3), 60–<90 מ"ל\דקה (הפרעה קלה, N=10), 30–<60 מ"ל\דקה (הפרעה בינונית, N=15) ו- <30 מ"ל\דקה (הפרעה קשה, N=4).

הנבדקים טופלו עם הידרומורפין בהזלפה קבועה ובקצב שווה. בוצעה מדידה של ריכוזי הידרומורפין והמטבוליט שלו (גלוקורוניד) בפלסמה ובשתן (בעזרת ספקטרומטר מסה של כרומטוגרפיה נוזלית). הערכת פרמקוקינטיקה בוצעה במצב הבסיס.

תוצאות המחקר הדגימו כי יחס הממוצע הגיאומטרי המותאם של פינוי הידרומורפין במצב הבסיס (steady-state clearance – CLss) בין קבוצת הנבדקים עם הפרעה בתפקוד כלייתי לעומת אלו עם תפקוד תקין, עמד על 0.69 (רווח בר-סמך 90%: 0.41-1.14), 0.52 (0.31-0.84) ו-0.55 (0.30-1.02) להפרעה קלה, בינונית וחמורה, בהתאמה. חשיפה למטבוליט של הידרומורפין (hydromorphone-3-glucuronide) החמיר לרוב את ההפרעה בתפקוד הכלייתי. לא דווח על תופעות לוואי חריגות.

מתוצאות מחקר זה עולה כי במטופלים עם הפרעה בינונית-חמורה בתפקוד כלייתי, חלה ירידה של כ-50% בפינוי של הידרומורפין במצב הבסיס.

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה