אוכלוסיית המבוגרים העריריים (נעדרי בני זוג וילדים) הולכת וגדלה ברחבי העולם. אוכלוסיה זו נמצאת בסיכון מוגבר לחוויות סוף חיים (end-of-life – EoL) באיכות נמוכה יותר, וזאת עקב היעדר תמיכה משפחתית, סיוע וייצוג הולם. ברם, הידע המחקרי הקיים בנושא זה עודנו חסר.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Palliative Medicine ביקשו החוקרים לתעד קשרים בין מבנה משפחתי (כלומר, נוכחות או היעדרות של בן זוג או ילד) לבין עוצמת חוויות ה-EoL (כלומר, ביקורים במסגרות רפואיות לפני המוות).
המחקר מבוסס אוכלוסיה נערך בדנמרק וכלל את כלל המבוגרים בני 60 ומעלה אשר מתו מסיבות טבעיות בדנמרק בין השנים 2009-2016 (n = 137,599 נפטרים).
תוצאות המחקר הדגימו כי מבוגרים עריריים היו הקבוצה עם הסבירות הנמוכה ביותר לבקר בבית חולים (פעמיים או יותר יחס סיכויים: 0.74, רווח בר-סמך 95%: 0.70-0.77), במיון (פעם אחת לכל הפחות, יחס סיכויים: 0.90, רווח בר-סמך 95%: 0.86-0.93) וביחידה לטיפול נמרץ (פעם אחת או יותר, יחס סיכויים: 0.71, רווח בר-סמך 95%: 0.67-0.75) לפני המוות.
מתוצאות מחקר זה עולה כי מבוגרים עריריים בדנמרק נוטים פחות להגיע למסגרות של טיפול רפואי נמרץ, וזאת כחלק מטיפול סוף החיים. החוקרים קוראים לביצוע מחקרי המשך במטרה להבין גורמים הקשורים לדפוס זה וכדי להבטיח שכלל המטופלים יקבלו טיפול EoL הולם ללא קשר למבנה וקשר משפחתי.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות