במחקר זה החוקרים בחנו האם מטופלים ללא סוכרת שאושפזו עקב בקטרמיה או מחלות שאינן זיהומיות עם היפרגליקמיה חולפת בשעת עקה נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, בהשוואה למטופלים ללא שינויים ברמות הסוכר שלהם בדם.
עוד בעניין דומה
במחקר תצפיתי רטרוספקטיבי זה השתתפו 224,534 נבדקים מאושפזים עם תוצאות של תרביות דם. היפרגליקמיה במצבי עקה הוגדרה על בסיס רמת גלוקוז אקראית מירבית מעל 7.8 מילימול/ליטר במהלך האשפוז הנבדק.
התוצא העקרי שנבדק היה התפתחות סוכרת, שהוגדרה על בסיס קוד אבחנה, תוצאות בדיקות הדם או רישום בגליונות רפואיים. הבדלים בשיעורי היארעות וביחסי סיכונים של סוכרת בין קבוצות המחקר נמדדו בעזרת עקומת קפלן-מאייר ורגרסייה על שם COX.
לאחר הוצאה של מטופלים עם סוכרת מאובחנת או בלתי מאובחנת מקודם ומטופלים עם מצב ביניים של סוכרת ולאחר התאמה לפי ציוני נטייה, תוצאות המחקר הדגימו כי למטופלים שהיתה להם בקטרמיה וסבלו מהיפרגליקמיה של מצבי עקה היו שיעורי היארעות מצטברים גבוהים יותר של סוכרת (יחס סיכונים של 1.7, רווח בר-סמך של 95%, 1.2-2.4) בהשוואה לאלה ללא שינויים ברמת הגלוקוז בדם.
היפרגליקמיה במצבי עקה נמצאה כגורם מנבא להתפתחות סוכרת ללא תלות בגיל, מין, תחלואה נלווית וסמנים סרולוגיים נוספים. גם עבור מטופלים שלא הייתה להם בקטרמיה, היפרגליקמיה של מצבי עקה נמצאה קשור לעלייה בהיארעות מצטברת של סוכרת (יחס סיכונים של 1.4, רווח בר-סמך של 95%, 1.2-1.7).
מסקנת החוקרים היתה כי מטופלים באשפוז שחוו אירוע חולף של היפרגליקמיה של מצבי עקה נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, בהשוואה למטופלים דומים ללא עלייה ברמות הגלוקוז בדם. זיהוי של עלייה בסיכון להתפתחות סוכרת במטופלים אלה יכול לאפשר איתור מוקדם ולהצדיק ניטור סוכרת במסגרת המעקבים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות