ההשפעות ארוכות הטווח של פעילות גופנית מאומצת על התפקוד הריאתי בחולי סיסטיק פיברוזיס אינה מובנת דיה. מטרת החוקרים היתה להעריך את ההשפעה של פעילות גופנית מפוקחת חלקית, למשך תקופה של 12 חודשים, באמצעות משוב הנעתי (מוטיבציוני).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר אקראי, רב מרכזי ועם זרועה מקבילה (ACTIVATE-CF), במסגרתו נאספו משתתפים בני 12 ומעלה שאינם פעילים גופנית וחולקו באקראי (יחס 1:1) לקבוצת ההתערבות או לקבוצת הבקרה.
קבוצת ההתערבות נתנה את הסכמתה לתוספת של פעילות גופנית מאומצת בשיעור של 3 שעות שבועיות. לעומת זאת, קבוצת הביקורת התבקשה שלא לשנות את הרגלי הפעילות הגופנית השגרתית.
הנקודה הסופית הראשונית של המחקר הייתה שינוי באחוז ניבוי ה-FEV1י (ΔFEV1) לאחר 6 חודשים. נקודות סופיות שניונית כללו פעילות גופנית, קיבולת הפעילות, מניעים לפעילות, התקופה עד להחרפה הראשונה ושיעור ההחרפות, איכות החיים, חרדות, דיכאון, לחץ ושמירה על ערכי הגלוקוז בדם. אנליזת המידע נערכה באמצעות מודלים לינאריים מעורבים.
בסך הכל נאספו 117 מטופלים (40% מגודל דגימת המטרה) הוקצו באקראיות לצורך ההתערבות (n = 60) או לקבוצת הביקורת (n = 57). לאחר 6 חודשים, ה-ΔFEV1 היה גבוה יותר באופן מובהק בקרב קבוצת הביקורת לעומת קבוצת התערבות (2.70% נובאו [CI 95% 0.13-5.26]; P = 0.04).
בכל אחד מהביקורים קבוצת ההתערבות דיווחה על עלייה בפעילות הגופנית המאומצת, לעומת קבוצת הביקורת, והראתה קיבולת גדולה יותר לפעילות הגופנית בחודשים 6 ו-12, ופעילות גופנית מרובה יותר לאחר 12 חודשים. לא נצפו השפעות על תוצאים שניוניים אחרים שנבדקו.
החוקרים מסכמים כי מחקר ה-ACTIVATE-CF הוביל לעלייה בפעילות הגופנית המאומצת ובקיבולת הפעילות, עם השפעות אשר נמשכו ל-6 החודשים העוקבים. עם זאת, המחקר הוביל ל-FEV1 משופר בקבוצת הביקורת.
מקור:
תגובות אחרונות