מתן הזנה תוך ורידית למטופלים עם סרטן מתקדם הינו נושא שנוי במחלוקת. ברם, טיפול זה הינו נוהג מקובל במסגרת הטיפול בשלבים הסופניים של מחלות אונקולוגיות. במחקר עוקבה רטרוספקטיבי אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Palliative Medicine, ביקשו החוקרים לזהות מדדים הקשורים בתוצאים של מטופלים אונקולוגים המקבלים הזנה פראנטרלית.
עוד בעניין דומה
המחקר אשר בוצע בין השנים 2016-2018 כלל 443 מטופלים אשר התקבלו לטיפול במסגרת המחלקה לטיפול פליאטיבי של בית החולים של אוניברסיטת וינה. סך של 113 מטופלים הוקצו לקבוצה אשר קיבלה הזנה פראנטרלית. שאר הנבדקים קיבלו הזנה במתן פומי או אחר להוציא מתן תוך ורידי.
במהלך שבועיים של הזנה תוך ורידית ובעזרת כלים של סטטיסטיקה היסקית, ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין השינויים במדדי בדיקות המעבדה ושרידותם של החולים.
הנבדקים אשר נכללו בקבוצת ההזנה התוך ורידית היו צעירים יותר. בקבוצה זו, נרשמו מדדים נמוכים יותר מבחינת מסת גוף (Body Mass Index – BMI), רמות בילירובין, רמות גמא־גלוטאמיל טראנספפטידאז ורמות פוספטזה אלקלית, וזאת בהשוואה לקבוצה אשר לא קיבלה הזנה תוך ורידית.
נוסף לכך, במהלך תקופת ההזנה הפראנטרלית, חלה עלייה ברמות גמא־גלוטאמיל טראנספפטידאז, רמות פוספטזה אלקלית ו-CRP. לבסוף, לא נמצא הבדל סטטיסטי בין הקבוצות מבחינת שרידות, אך מאידך נמצא קשר מובהק בין עלייה ברמות CRP ועלייה כמותית בתאי דם לבנים לבין ירידה בשרידות בקרב המטופלים אשר קיבלו הזנה תוך ורידית.
תוצאות מחקר עוקבה רטרוספקטיבי זה הדגימו כי עליית CRP ותאי דם לבנים במהלך שבועיים של הזנה תוך ורידית קשורים באופן מובהק לירידה בשרידות. יתכן כי תוצאות המחקר מצדדות בקלינאים ומטופלים המעוניינים לוותר על מתן הזנה תוך ורידית במסגרת של טיפול פליאטיבי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות