אנסתזיה מולדת של הקרנית (CCA) הינה סיבה בלתי שכיחה להתכייבות קרנית אצל מטופלים צעירים, הטומנת בחובה פרוגנוזה ראייתית גרועה. החוקרים השוו בין ממצאים קליניים אצל מטופלים עם CCA למורפולוגיה של הפלקסוס העצבי התת-באזאלי (SBNP) ודחיסות תאים דנטיריטיפורמים (DCD) כפי שהודגמו באמצעות מיקרוסקופ קונפוקאלי.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר מקרה-ביקורת פרוספקטיבי בקליניקה שלישונית. ההיסטוריה הרפואית שנבדקה כללה מאפייני התייצגות אצל מטופלים עם CCA, מסלול קליני וממצאים בבדיקה. ההבדלים במורפולוגית SBNP ו-DCD אין ויוו במיקרוסקופ קונפוקאלי (IVCM) הושוו בין מקרים ומקרי ביקורת עם קרנית בריאה.
תוצאות המחקר הראו כי שמונה מטופלים עם CCA נבדקו, מתוכם שלושה היו עם אבחנה של דיסאוטונומיה משפחתית. גיל בזמן אבחנה ראשונית של מחלת קרנית נע בין ינקות ל-22 שנים, כאשר ההתייצגות הנפוצה ביותר הייתה התכייבות קרנית. כל המטופלים שהיו עם CCA למעט אחד עם נוירופתיה אופטית היו עם תוצאות בדיקת ראיה 6/18 או טובות יותר בעין אחת לפחות. כמו כן, תחושה בקרנית הייתה מינימלית אצל כל המטופלים. ליקויים רציניים נמצאו במיקרוסקופיה קונפוקאלית אצל כל המטופלים עם CCA, באם על רקע תורשתי או לא.
החוקרים סיכמו כי ראיה טובה יכולה להישמר בעיניים עם אנסתזיה מולדת של הקרנית. בנוסף, IVCM מדגימה ראיות ישירות של קורלציה בין מורפולוגיה לאנסתזיה של הקרנית. לבסוף, DCD מוגבר עשוי להצביע על השפעה מוגברת של תאי מערכת החיסון המולדת בקרנית השטחית בהגנה על שטח הפנים העיני של העין שסובלת מאנסתזיה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות