חוקרים מצאו כי טיפול באמצעות TNFi קשור להפוגה ארוכת טווח של דלקות עיניים, ליציבות ויזואלית ולירידה בשימוש בסטרואידים, אך מביא עימו תופעות לוואי בשכיחות גבוהה וכן בעל שיעורי הישנות גבוהים
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת British Journal of Ophthalmology דיווחו החוקרים על היעילות והסבילות של השימוש במעכבי TNFα במסגרת ניהול הטיפול בדלקות עיניים לא זיהומיות, כגון אוביאיטיס וסקלריטיס. החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחרי מטופלים בוגרים שטופלו באמצעות אינפליקסימאב ואדלימומאב, לאורך תקופת זמן של 8 שנים.
במעקב שנערך בין השנים 2006 ו-2014, נכללו 43 מתוך 85 חולים בוגרים שטופלו באמצעות TNFi (34 טופלו עם אינפליקסימאב, 9 עם אדלימומאב) למשך שנה אחת לפחות, שסבלו מאובאיטיס או סלקריטיס.
נתונים בנוגע להערכה קלינית, תרופות, תופעות לוואי והיסטוריה של שימוש חירום בסטרואידים נאספו במרווחים של 6 חודשים. בנוסף, בוצעה הערכה שנתית של איכות החיים הכללית באמצעות סקר Short Form Health Survey (SF-36), ואיכות החיים הויזואלית על פי מדד Vision-related quality of life Core Measure (VCM1). הוערכו מדי שנה.
התוצאים שהוערכו במחקר היו שיעור הפוגה מתמשכת, שיעור הישנות, הפחתה בקורטיקוסטרואידים מערכתיים, תופעות לוואי וציוני VCM1 ו-SF-36.
משך הזמן החציוני לשימוש באינפליקסימאב היה 3.2 שנים (טווח בין-רבעוני: 4.3) בעוד שהמשך החציוני של השימוש באדלימומאב עמד על 2.4 שנים (1.8). הפוגה מתמשכת התחוללה בקרב 39 חולים (91%, 0.5 לשנת חולה) לאחר משך שימוש חציוני של 1.2 שנים ב- TNFi, זאת כאשר 22 נבדקים (51%) חוו הישנות אחת ו-5 (12%) סבלו משתי הישנויות.
23 נבדקים (54%) סבלו מאירוע שלילי אחד לפחות, ותופעות לוואי חמורות המחייבות אשפוז או הפסקת תרופות התרחשו אצל ארבעה (9%) נבדקים. עשרה מטופלים (23%) עברו לאחר 1.7 שנים משימוש ב-TNFi לשימוש בתרופה אחרת מקבוצת ה–TNFi או לתרופה ביולוגית מקבוצה אחרת.
לסיכום, טיפול באמצעות TNFi קשור להפוגה ארוכת טווח של דלקות עיניים, ליציבות ויזואלית ולירידה בשימוש בסטרואידים. אירועים שליליים היו שכיחים במחקר אך לא הופיעו אותות בטיחות חדשים. הישנות של הדלקת חלה במחצית מהאוכלוסיה שקיבלה טיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות