בקרב החולים באקרומגליה יש היערות של 30%-40% של היווצרות פוליפים במעי הגס, אשר מעלים את הסיכון להתפתחות אדנוקרצינומה במעי הגס. אמנם זה נתון בדיון, אך מסתמן כי ישנן ראיות שלמטפורמין יש תפקיד בהגנה על חולים עם אקרומגליה, אשר לא בהכרח חולים בסוכרת, מפני התפתחות פוליפים במעי הגס. משום כך, יש מחקרים הבודקים אם מטפורמין מתאים לטיפול מניעתי לסרטן (Chemoprevention).
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו את שכיחות החולים עם אקרומגליה אשר נמצאו עם פוליפים במעי הגס. בקרב החולים הללו, השוו בין אלו המטופלים עם מטפורמין לאלה שאינם על מנת לנסות להעריך את התפקיד של מטפורמין כמונע מפני היווצרות הפוליפים. שיטת המחקר היתה חתך רוחב בשני מרכזים רפואיים שלישוניים באיטליה.
מתוך 153 מטופלים עם אקרומגליה, נבחרו 58 (גילאים 36-82 שנים, 33 נקבות) מטופלים אשר עברו לפחות קולנוסקופיה אחת במהלך השנתיים הראשונות שלאחר האבחון באקרומגליה. הימצאות של גידולים במעי הגס וגורמי סיכון מתאימים, שימוש עכשווי במטפורמין או חומצה אצטילסלצילית, משך המחלה, טיפולים לאקרומגליה ומדדים מטבוליים נבדקו.
תוצאות המחקר הראו שכיחות של 36% בקרב הנבדקים, ועל בסיס ממצא זה הנבדקים חולקו לשתי קבוצות. הקבוצות היו ברות השוואה על פי גיל, BMI, משך המחלה, רמות גלוקוז, אינסולין, HOMA-IR, המוגלובין מסוכרר (HbA1c), הורמון גדילה (GH) ו-IGF-I.
מתוך המטופלים שנמצאו אצלם פוליפים (מתוכם שלושה עם אדנוקרצינומה) רק 24% היו מטופלים במטפורמין, לעומת 57% בקבוצה שלא נמצאו אצלם פוליפים במעי. ניתוח רב-משתני אישר כי ישנו קשר שלילי בין המצאות פוליפים לבין נטילת מטפורמין (יחס סיכויים של 0.22, רווח בר-סמך של 95%, 0.06-0.77, P=0.01). זאת לעומת לא נמצא קשר מובהק בין גורמי סיכון, כגון; גיל (p=0.1), השמנת יתר (p=0.54), עישון (p=0.15), נטילת חומצה אצטילסליצילית, משך המחלה (p=0.96) או טיפולים בתחליפי סומטוסטטין, לבין המצאות פוליפים.
מסקנת החוקרים היתה שלמרות שמדובר במחקר גישוש, יש מקום להציע קשר שלילי בין נטילת מטפורמין לבין היווצרות פוליפים במעי הגס של חולים עם אקרומגליה. עם זאת, יש צורך במחקר מורחב יותר על מנת לאשש תוצאות אלו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות