החוקרים בחנו באופן רטרוספקטיבי את התיקים הרפואיים של 17 מטופלים אשר טופלו עם ריטוקסימאב לוסקוליטיס סיסטמי שגרוני בין שנת 2000 ל-2017. הגיל הממוצע בזמן גילוי המחלה היה 59, 59% היו נשים, 94% היו לבנים ו-82% היו חיוביים לגורם שגרוני.
עוד בעניין דומה
בזמן תחילת הטיפול עם ריטוקסימאב, דירוג ה-Birmingham Vasculitis Activity Score החציוני לדלקת מפרקים שגרונית היה 4.0.
המחלה התייצגה עם השפעה בעור בשמונה מטופלים (47%), כמונונויריטיס מולטיפלקס בשניים (12%), כמחלה עינית בשניים (12%) והשפיעה על מערכות איברים מרובות בחמישה (29%).
ריטוקסימאב היתה בשימוש לטיפול השראתי בשמונה מטופלים (47%), לטיפול במחלה חוזרת בארבעה (24%), כקו שני בשניים (12%) וכטיפול הצלה או בשילוב עם תרופה אחרת בשלושה (18%).
לאחר שלושה חודשים, שניים (13%) מתוך 5 שעליהם הצליחו החוקרים לבצע מעקב, הגיעו להפוגה מוחלטת ועשרה השיגו תגובה חלקית. לאחר שישה חודשים, שישה מטופלים (40%) הגיעו להפוגה מוחלטת, שמונה (53%) השיגו תגובה חלקית ומטופל אחד לא הגיב כלל לטיפול. לאחר 12 חודשים, שמונה מתוך 13 מטופלים עם תיעוד רפואי זמין (62%) הגיעו להפוגה מוחלטת וחמישה מטופלים (38%) השיגו תגובה חלקית.
מסקנת החוקרים היתה שוסקוליטיס סיסטמי שגרוני היא מחלה קשה לטיפול באופן יעיל. הפוגה מלאה של המחלה הושגה ב-62% מהמטופלים ותגובה חלקית ב-38% בתוך 12 חודשים טיפול עם ריטוקסימאב.
מקור:
תגובות אחרונות