היעדר דופק לאחר התחלת החייאה בעת הטיפול בברדיקרדיה בילדים

הקווים המנחים כיום ממליצים על התחלת החייאה (CPR) בילדים הסובלים מדופק איטי (ברדיקרדיה) וזילוח פגום. עם זאת, לא ידוע מהו שיעור ההתקדמות לדום לב ללא דופק למרות מאמצי החייאה וההבדלים בשיעורי ההשרדות בהשוואה לילדים שסבלו מדום לב ראשוני ללא דופק.

עוד בעניין דומה

במחקר נמצא בילדים מאושפזים בהם הותחלה החייאה, כמחצית אובחנו עם דופק איטי וזילוח פגום בתחילת ההחייאה, וכמעט שליש מאלה התקדמו להעדר דפקים למרות מאמצי ההחייאה. שיעורי ההשרדות היו נמוכים באופן משמעותי בילדים שהתקדמו להעדר דופק למרות מאמצי ההחייאה בהשוואה לילדים שהיו ללא דופק בתחילת ההחייאה.

במחקר נכללו ילדים בני יותר מ 30 יום ועד פחות מ-18 שנה שעברו החייאה בבתי חולים עם מדיניות "Get with the guidelines resuscitation" בין 2000-2016. כל אירוע של החייאה סווג כדופק איטי עם דופק, דופק איטי שנעלם בהמשך ודום לב ראשוני ללא דופק. החוקרים העריכו את שיעורי הסיכונים המתוקננים של הישרדות עד לשחרור מבית החולים בעזרת מודלי רגרסיה רבי משתנים מסוג Poisson.

בסך הכל, 5,992 ילדים טופלו בהחייאה, מתוכם 2,799 (50.1%) עברו החייאה בגין דופק איטי וזילוח פגום ו-2,793 (49.9%) עברו החייאה בגין דום לב ראשוני ללא דופק. בקרב מטופלים עם דופק איטי, 869 (31%) הפכו למחוסרי דופק לאחר זמן חציוני של 3 דקות (טווח בין-רבעוני בין 1-9 דקות). שיעורי ההשרדות עד לשחרור עמדו על 70.0% (1,351 מתוך 1,930) במטופלים עם דופק איטי, 30.1% (262 מתוך 869) בדופק איטי שהתקדם לחוסר דופק ו-37.5% (1,046 מתוך 2,793) בקרב מטופלים עם דום לב וללא דופק (p<0.001 עבור ההבדלים בין הקבוצות).

ילדים שהפכו למחוסרי דופק למרות מאמצי החייאה היו בעלי סיכוי קטן ב- 19% להישרדות (סיכון יחסי 0.81, רווח בר-סמך 95%: 0.70-0.93, p=0.004) עד לשחרור מבית החולים בהשוואה למטופלים שהחלו את ההחייאה ללא דופק. בקרב ילדים שהדרדרו להעדר דופק למרות מאמצי החייאה, זמן ארוך יותר בין ההחייאה להעדר דופק היה גורם מנבא להישרדות פחותה (בהשוואה לזמן הקצר מ-2 דקות, סיכון יחסי 0.54 לזמן שבין 2-5 דקות [רווח בר-סמך 95%: 0.41-0.70], סיכון יחסי 0.41 לזמן שמעל 5 דקות [רווח בר-סמך 95%: 0.32-0.53]).

מקור:

Khera R. et al (2019). Circulation. 2019;140:370–378;