חולות מבוגרות מהוות אחת מקבוצות המשנה הרלוונטיות ביותר בקרב אוכלוסיית החולות בסרטן השד. יחד עם השינוי הדמוגרפי המתחולל בעולם חלקן היחסי של חולות אלו הולך וגדל. הניהול הרפואי של חולות אלו, הן בסרטן בשלב מוקדם והן במתקדם, דורש התחשבות בצרכים קליניים ספציפיים והינו קשה יותר בשל הזמינות המוגבלת של ראיות על היעילות והבטיחות של משטרי טיפול סטנדרטיים בקרב אוכלוסיות מבוגרות יותר.
עוד בעניין דומה
שורשו של מצב זה הינו בשיעור השתתפות הנמוך של חולים מבוגרים בניסויים קליניים, לעתים קרובות בשל מגבלות גיל להכללה באוכלוסיות המחקר, וכן בשל מגבלות על השתתפות של אנשים עם תחלואה קומורבידית משמעותית או תפקוד לקוי של איברים.
חרף שינוי מסוים בשנים האחרונות, רוב התכשירים הנמצאים בשימוש לא נבדקו בצורה שיטתית ובמדגמים מספקים של הגיל המבוגר. מחסור זה לא פוסח על התרופות הממוקדות החדשות שבחמש עשרה השנים האחרונות, שינו את הפרוגנוזה של חולות סרטן השד מוקדם ומתקדם. אכן, רוב הנתונים המכוונים את השימוש בתכשירים הממוקדים בקרב מטופלות מבוגרות של סרטן השד יותר מגיעים מתת-ניתוח של ניסויים גדולים יותר או מחקרים רטרוספקטיביים קצרים.
לאור מצב זה קבוצת אונקולוגים בלגים מבת חוליםח מרכזי בבריסל פרסמו החודש סקירה שעוברת באופן שיטתי על הראיות הקיימות לגבי היעילות והבטיחות של תכשירים ממוקדים שאושרו לשימוש בסרטן השד (trastuzumab, יlapatinib, T-DM1, pertuzumab, neratinib, palbociclib, bevacizumab, ribociclib, abemaciclib, everolimus, olaparib, טלאזופריב), תוך בחינה של תופעות הלוואי שלהם בהקשר של אוכלוסיה גריאטרית.
מחברי המאמר גורסים כי הוא נועד לסייע לסייע לאונקולוגים רפואיים בעת קבלת החלטות טיפוליות וטיפול בחולות סרטן השד בגיל המבוגר מאוד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות