גוף ידע הולך ומצטבר מצביע על קשר משפחתי מובהק בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות. סביר להניח כי לא מדובר בגנטיקה מנדליאנית אלא בתמהיל מורכב של נטיות גנטיות והשפעות סביבתיות והתנהגותיות אך משקלם של הגורמים השונים איננו ידוע. חוקרים מקולומביה ערכו מחקר בקרב ילדים בחמישה בתי ספר בבוגוטה במטרה לאמוד את עוצמת הקשר המשפחתי בהפרעת קשב וריכוז. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Neurologia.

במחקר מקרה ביקורת נבדקו 202 ילדים, מהם 117 עם הפרעת קשב ו 85 ללא ההפרעה. אבחון ADHD נעשה על פי קני המידה של DSM4 וכן על סמך שאלון הערכה התנהגותית שמולא על ידי הורים ומורים של התלמידים Behavioral (יAssessment System for Children ( BASC). ילדים עם קשיים קוגניטיביים לא נכללו במחקר. בנוסף הורי הילדים ענו על שאלון וונדר יוטה Wender-Utah Rating Scale בכדי לזהות במבט לאחור תסמיני הפרעת קשב וריכוז בילדותם.  ציון של 36 נקודות נקבע כסף אבחוני.

היסטוריה חיובית של תסמיני ADHD זוהתה בקרב 16% מ 175 האמהות של ילדים עם הפרעת קשב ובקרב 20.6% מ 141 האבות. נוכחות תסמיני ADHD אצל אחד ההורים, ביחוד האם, משקפת סיכון מוגבר באופן מובהק להפרעת קשב אצל הילדים והקשר נותר על כנו גם לאחר תקנון למשתנים המתערבים השונים. שני הורים המעידים על תסמיני ADHD מעצימים את הסיכון עוד יותר.

לסיכום, המחקר הנוכחי מדגים פעם נוספת את הקשר המשפחתי המוכר של הפרעת קשב וריכוז. השאלה שנותרה פתוחה וזקוקה לעבודות מחקר רחבות יותר היא מה מידת ההשפעה של גורמי הסביבה, יחסים בתוך התא המשפחתי והנטיה הגנטית בהתפחות הפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות.

מקור:

Neurologia. 2015 Nov 3. pii: S0213-4853(15)00208-X. doi: 10.1016/j.nrl.2015.09.001. [Epub ahead of print]
Attention deficit hyperactivity disorder: From parents to children.[Article in English, Spanish]
Vélez-van-Meerbeke A, Talero-Gutiérrez C, Zamora-Miramón I, Guzmán-Ramírez GM.

ערך: ד"ר צבי שליטנר

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה